• מידע כללי

    ביידיש: מעזריטש, מעזריטש ד'קוריץ

    באוקראינית: Великі Межирічі

    בפולנית: Międzyrzecz korzecki

    בעברית: מזריץ, מז'יריטש, מז'יריטש גדול

     

    מיקום:

    אורך - 50°39'25.06"N

    רוחב - 26°51'45.23"E

     

    היום: באוקראינה

     

    העיירה שוכנת בחבל ווהלין שבמערב אוקראינה בסלבית פירוש השם: "בין הנהרות". מזיריטש נמצאת בין הנהרות הסלוטש וההורן. היא נמצאת כ-20 ק"מ ממערב לקוריץ וכ-45 ק"מ ממזרח לרובנה.

     

    מזריטש Mezhirichi היא יישוב עתיק הנזכר לראשונה בשנת 1190. אז ניצבה בה מצודה בשם טוברוב. המקום נהרס פעמיים בידי הטטרים. מסוף המאה ה-15 היה בה מבצר של נסיכי אוסטראה. בשנת 1590 זכתה מזריטש לקבל זכות מגדבורגית (זכויות ממשל עצמי). היישוב פרח מבחינה כלכלית עד שנת 1831 ואז החלה ירידה ותושבים עזבו. שריפה גדולה שהשתוללה במז'יריטש בשנת 1863 פגעה בישוב פגיעה חמורה.

     

    הידיעה הראשונה על יהודים במז'יריטש היא משנת 1569, אך כנראה שישבו בה כבר לפני תאריך זה. היישוב היהודי גדל לאחר שמז'יריטש קיבלה זכויות עיר. בתקופת גזירות ת"ח ות"ט נפגעו הן היהודים והן הלא יהודים. אך עד סוף המאה ה-17 גדל במז'יריטש מספר היהודים ומצבם הכלכלי היה שפיר. חלוקת מס הגולגולת שנעשתה בהתוועדות ועד דובנא ארצות שנערכה בהורוכוב בראשית שנת 1700 הוטל על מז'יריטש וקיליקייב הסמוכה מס בסך 1,550 זהובים, סכום שהיה מן הגבוהים ביותר ברשימה החלוקה. מז'יריטש זכתה לקבל ב 11 באוקטובר 1726, מידי המלך אוגוסט השני כתב זכויות, שבין היתר, שחרר אותה מתלותה ומכפיפותה לקהילה הראשית אוסטראה. מז'יריטש הפכה להיות קהילה עצמאית וניתנה לה הזכות לשלוח נציג להתוועדות מחוז ווהלין.

     

    בשנים 1761–1772 ישב במז'יריטש רבי דב בר, שנודע בכינויו "המגיד ממז'יריטש". הוא היה מתלמידיו המובהקים של הבעש"ט ואחד ממבססיה וממפיציה של תורת החסידות. לאחר מהפכת אוקטובר 1917, בזמן שהיו חילופי שלטון תכופים, קרו כמה מקרי שוד. בראשית 1918 הוקמה הגנה עצמית וזו הצליחה להניס כמה כנופיות. באחד הקרבות בין הבולשביקים לפולנים נפגעה מז'יריטש מהפגזות. חלק מיהודי העיירה עזבו את המקום ומצאו מקלט זמני בקוריץ הסמוכה. יהודי מז'יריטש עסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. בשנות השלושים ניסו יהודים אחדים לחכור קרקעות ולהתפרנס מחקלאות. אך מיעוט הרווחים הרתיע רבים מלהיכנס לתחום זה. הפעילות הכלכלית היהודית נתמכה בקופת גמ"ח שנוסדה בראשית שנות העשרים ונתנה הלוואות קטנות ללא ריבית. וב"בנק לאשראי", שנוסד בשנת 1928 וסונף למרכז הקואופרציה היהודית. בנק זה פעל עד ספטמבר 1939. בשנת הלימודים תרפ"ו (1925/26 ) נפתח בית ספר עברי, שסונף לרשת "תרבות", למרות הקשיים הכספים גדל בית הספר והוא כלל את רוב הילדים שבעיירה. הוא פעל ללא הפסקות עד ספטמבר 1939. ליד בית הספר העברי פעל גן ילדים עברי. בשנת 1930 הוקם בית ספר דתי "אור התורה" וגם הוא פעל עד ספטמבר 1939. ליד בית הספר העברי הייתה ספרייה ציבורית גדולה, ששימשה מרכז לפעילות תרבותית ואומנותית.

     

    הפעילות הציונית שהחלה בשנת 1917 הסתעפה בין שתי המלחמות. נוסף על סניפי מפלגות של מבוגרים התקיימו קנים של תנועות נוער, בשנות העשרים – של "השומר הצעיר", "החלוץ", "גורדוניה" ו"החלוץ הצעיר". ובשנות השלושים – של "בית"ר", "פרייהייט" (דרור) ו"השומר הדתי". בשנת 1934 ארגן "החלוץ המזרחי" קיבוץ הכשרה בשם "קדימה". בשנת 1937 הקימה "בית"ר" הכשרה חקלאית במז'יריטש. במקום היה גם סניף של אצ"ל ובו היו בערך 25 חברים.

    הצבא הגרמני נכנס למז'יריטש ב 6 ביולי 1941 ובמשך היומיים הראשונים ערכו חיילים גרמניים ואוקראיניים מקומיים פוגרום שעיקרו היה התעללויות ביהודים ושוד רכוש יהודי. לאחר שבועיים נתמנה מושל צבאי גרמני. לפי הוראותיו חויבו היהודים לענוד סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול ולסמן את בתיהם במגן דוד, מונה יודנראט, ומן היהודים הוחרמו כל דברי הערך, כולל קישוטי הכסף שבבתי הכנסת. יהודי העיירה חויבו לצאת לעבודות כפייה בחקלאות ובשירותים.

     

    באוקטובר 1941 נצטווה היודנראט להמציא 160 צעירים לעבודה. אלה נשלחו לקייב ושם הועבדו בתנאים קשים ביותר. תוך זמן קצר מתו כמעט כולם או נורו. ביום ו', א' של חג השבועות תש"ב (22 במאי 1942) הוטל על העיירה מצור ורוב יהודיה הוצאו מחוץ לעיירה ונרצחו ליד בורות שהוכנו מראש. נותרו 950 איש ואלה נכלאו בגטו. בא' של חג הסוכות תש"ג (26 בספטמבר 1942) בוצע חיסול יהודי מז'יריטש. ביום זה נספו כ 900 נפשות. כמה עשרות ברחו או התחבאו. צעירים מבין הבורחים הצליחו להצטרף בשנת 1943 ליחידות פרטיזנים סובייטיות. מז'יריטש שוחררה בידי הצבא האדום ב 14 בינואר 1944.

    מן העיירות והמחבואים יצאו 30 יהודים בערך ועוד 50 חזרו מפנים ברית המועצות.

     

    עפ"י : פנקס הקהילות כרך ה'.

  • עדות ישראל זינמן

    במערב אוקראינה משתרע פלך ווהלין. אזור פורה ופורח, המכוסה בחלקו יערות והגובל בצפונו עם חבל פוליסה(polesie), ובו שני נהרות. האחד במזרח ושמו סלוטש והשני במערב ושמו הורין.

     

    בין הנהרות שוכנת מז'יריטש שפירושה בסלבית "בין הנהרות".

     

    על מפת ווהלין היא מסומנת 45 ק"מ מעיר המחוז רובנה ו-20 ק"מ מהעיר קוריץ. במסמכים רשום: "מז'יריטש-ד'קוריץ".

     

    לכאורה, עיירה כרוב עיירות ווהלין, אך על ייחודה ועל ייחוסה נכתב רבות. היתה נודעת בכינויה "מז'יריטש גדול" והיא תפסה מקום מכובד ביותר בתולדות החסידות וגאוות תושביה היתה על רבי "דוב-בר" תלמידו ויורשו הרוחני של הבעל שם טוב והמכונה "המגיד ממז'יריטש" שבה חי ופעל 12 שנים, במאה ה- 18, בהפצת תורת החסידות. בזכותו של המגיד בעל "מגיד דבריו ליעקב" וספרי חסידות אחרים נתפרסמה מז'יריטש בעולם כמרכז החסידות.

     

    במאה ה- 18 היו במז'יריטש כ- 2000 יהודים ובשנת 3000-1932 יהודים וזה בערך מספר היהודים שחיו בה עד ימות השואה. העיירה נחלקה כידוע לשלושה אזורים:

    המִרְצֶפֶת (דער בריק), השוק (דער מארק) והירכתיים (די אינטרשטע געסער) – כלומר הרחובות האחוריים.

     

    היו עוד שני רחובות: די גוייעשע גאס, ו- די דויטשישע גאס – כלומר: "רחוב הגויים" ו"רחוב הגרמנים". ברחובות אלה גרו גם גויים. אולי גרה שם פעם משפחה גרמנית (פולקס דויטשע)- עממית וכך נשאר השם "די דויטשע גאס".

     

    אם כי העיירה כולה לא היתה גדולה, נבדלו האזורים זה מזה והצטיינו בתכונותיהם המיוחדות.

     

    בירכתי העיירה היו שני רחובות סמוכים לנחל. בתקופת הפולנים שמותיהם היו: ברקו יֶסולוביצה ע"ש קצין יהודי שנלחם בשורות הצבא הפולני במלחמת העולם הראשונה עם המרשל פילסודסקי (שנעשה מנהיג פולין) ופלך ווהלין סופח אז לפולין.

     

    הרחוב השני ז'עז'ניצקה (הפירוש: לחתוך, לשחוט, לנסר) היה "המרכז הרוחני" וליבה של העיירה שכן התרכזו בו הרבנים, השוחטים, בית המדרש, בית הכנסת הטריסקֶער ולהבדיל בית המרחץ, בית הכנסת המאקארובֶער, הספריה, בית ספר "תרבות", אפיית מצות לפסח, תנועות הנוער למיניהן, חנויות של איטליזים נטושים (שעברו לאזור השוק) ע"י הנחל, מקום בילוי לצעירים ומבוגרים בעונת הקיץ והחורף.

     

    השוק היה מרכז חיי "הגשמיות": ימי שוק-ירידים, אנשים סתם, אכרים עם עגלות עמוסות עצים ועבודות עץ, עופות, פטריות, תבואות, פירות וירקות, מוצרי כפר: תוצרת חלב, גבינות וחמאה. בשוק התרכזו רוב החנויות למיניהן. במרכזו היו חנויות "הברום" במבנה "ח" שנבנו ע"י הפריץ הזקן סטצקי עבור היהודים שלו, כמו את בית הכנסת הגדול שנבנה בשנת 1713 ע"י הפריץ. באותה העת נבנתה הכנסיה הפולנית שעומדת על תילה עד היום, שוממה.

     

    בשנות שלטון פולין שמו של המרכז היה "צ'צי מאי" ה- 3 במאי – יום הקונסטיטוציה הפולנית.

     

    מוכר לכולם: הרחוב הראשי השתרע מרחוב הבריק (המרצפת) עד לכנסיה הפולנית (קוסצ'ול). בסמוך נמצא בית הספר הפולני דאז, היום בית ספר תיכון אוקראיני.

     

    ליד בית הספר שכנה המשטרה הפולנית, תחנת כבאים, בית מרקחת פולני מול מגרש ריק. התקיימו בו אירועים ספורטיביים: כדור רגל, התחרויות למיניהן.

     

    תחת שלטון כיבוש הנאצים בשנים 1941-1942 המגרש הזה ידוע לשימצה: כיכר ריכוז יהודי מז'יריטש בנתיב המוות.

     

    רחוב המרצפת (הברוק- אגב, במז'יריטש אמרו "אבריק") חוצה את העיירה לרחובות האחוריים- טופוגרפית.

    בזמננו הרחוב היה מרוצף באבנים גדולות. משני צידי הרחוב היו מדרכות מעץ. בחורף שקעו בבוץ. תושביו התבוססו ברפש רוב ימות השנה.

     

    ברחוב הבריק נקבצו כל בעלי המלאכה למיניהם: בעלי עגלות, סוחרי סוסים, חייטים וסנדלרים, תופרי כובעים, חסרי משלח יד. תמיד היה תוסס.

     

    ברחוב הראשי, סמוך לשוק היו מדרכות מרוצפות מלבנים. שכנו בו הסוחרים והחנוונים, הרוקחים, בעלי טחנות קמח, חוכרי יערות וסתם בעלי בתים: בשבתות וחגים ויום ראשון סגור ומסוגר למסחר, פנוי למטיילים ולהנאתם של הילדים.

     

    רוב יהודי מז'יריטש עסקו במסחר זעיר, בסחר בתבואה, היו בעלי מלאכה: נפחים, זגגים, צלמים, מתקני שעונים, רופאי שיניים, מילדות. היו שתי תחנות קמח, תחנת חשמל, בתי בד, מלבניה שסיפקה חומר בנייה לאנשי הסביבה.

     

    מז'יריטש היתה קהילה מאורגנת- פעלו בה: ועד יתומים, ועד להכנסת כלה, מעות חיטין, קופת גמילות חסדים, מתן הלוואות קטנות ללא ריבית לכל נצרך. היה הקדש – מקום לינה לעניים ועוברי אורח.

     

    שתי סיפריות סיפקו ספרי קריאה חינם. האחת מטעם "תרבות" ספריה עברית, השניה על שם בר-בורוכוב ביידיש' מטעם פועלי ציון. היו למדנים, יודעי דף גמרא, מלמדים לפעוטות ב"חדר". חמישה בתי כנסת היו במז'יריטש. בית הכנסת הגדול, בית המדרש של המגיד, טריסקער קלויז ומאקארובער קלויז, בית הכנסת בעיר החדשה.

     

    גן ילדים עברי, בית ספר "תרבות", "אור תורה"- ישיבה, בית ספר ממלכתי יסודי פולני. חלק מילדי מז'יריטש המשיכו את לימודיהם התיכוניים בגימנסיה העברית ברובנה. השפה העברית היתה שגורה בפי בני הנוער. השתייכנו לאגודת אליעזר בן יהודה. תנועות נוער חלוציות: גורדוניה, החלוץ, השומר הצעיר, בית"ר, פועלי ציון, הבונד, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד.

     

    קלייזמרים, נגנים, שחקנים, סבלים, שואבי מים. הכל פעל בהרמוניה נפלאה.

     

    רבים ויפים לאין ערוך הם זיכרונותי מהעיירה.

     

    ישראל זינמן יו"ר ארגון יוצאי מז'יריטש עשרות שנים, כותב שורות אלה: בעיירתי מז'יריטש נולדתי, גדלתי והתחנכתי, ברחוב אהויף, ליד מעיין המים המפכה עד עצם היום הזה.

     

    ליד תחנת הקמח הישנה שם ביתי, בית הורי, עומד נעול, מיותם, עדות אילמת לזוועות והמאורעות הטרגיים של הכחדה טוטאלית.

     

    את קהילת "מז'יריטש גדול" רצחו חיות אדם, צוררי ושונאי ישראל. את כל היקר לנו שהיה ואיננו עוד!

     

    במסגרת אתר אינטרנט שייסדנו לעיירתנו "מז'יריטש גדול", נזכור אותה תמיד בבניינה, תחייתה וחורבנה!